מילות מפתח: גריאטריופוביה, רפואה גריאטרית, גילנות, טיפול בקשישים, חינוך רפואי

תחום או מיקום החוויה \ ההתנסות:

לאחר למעלה מ - 37 שנים של עבודה כמומחה בגריאטריה, נתתי את הדעת לעובדה המצערת שלמרות שישנה עלייה מתמדת במספר ואחוז האנשים בני ה - 65 ומעלה באוכלוסייה בעולם המערבי בכלל ובישראל בפרט, אין עלייה מקבילה במספר הרופאים, אחיות ושאר המקצועות הטיפוליים, שהתמקצעו בטיפול באוכלוסייה הגיל השלישי

תיאור קצר של המקרה \ החוויה שיוצגו:

רקע והגדרה
גריאטריופוביה (Geriatrism) הוא מונח חדש המתאר יחס שלילי כלפי תחום הגריאטריה מצד כלל הגורמים המעורבים, לרבות מטופלים ואנשי מקצוע. בעוד גילנות (Ageism) מוכרת כגישה מפלה כלפי אנשים מבוגרים, גריאטריופוביה משקפת דעה קדומה כלפי הרפואה הגריאטרית עצמה.
השלכות בקרב מטופלים ואנשי מקצוע
באופן מפתיע, רבים מהמבוגרים עצמם נרתעים מהשירותים הגריאטריים בשל תפיסה מוטעית שרפואת זקנה, גריאטריה, עוסקת רק במצבים סופניים. מצב זה עלול למנוע מהם לקבל טיפול מיטבי, כגון שיקום לאחר אשפוז. בנוסף, קיימת הימנעות מצד מטפלים מקצועיים, כולל רופאים צעירים, מהתמחות בגריאטריה בשל תפיסתה כפחות אטרקטיבית מקצועית וכלכלית.
הצורך בהכרה והתמקצעות
כשם שרפואת ילדים מוכרת כהתמחות ייחודית בשל הבדלים פיזיולוגיים וקליניים, כך גם גריאטריה מחייבת מומחיות נפרדת בשל המאפיינים הייחודיים של מטופלים מבוגרים. כיום, חלק משמעותי מהמאושפזים בבתי החולים הם בני 65 ומעלה, ולפי נתונים סטטיסטיים, מגמה זו צפויה להתרחב עם העלייה בתוחלת החיים. מצב זה מחייב הכשרה ייעודית והקצאת משאבים רפואיים מותאמים.
היערכות עתידית והמלצות
יש לקדם השקעות בפיתוח שירותים רפואיים ייעודיים לאוכלוסייה המבוגרת, להגביר את החשיפה לתחום הגריאטריה במהלך לימודי הרפואה והמקצועות הפרא-רפואיים, ולעודד התמחות וידע מעמיק בטיפול בגיל השלישי. כמו כן, נדרשת עבודה בין-תחומית עם תחומי המשפט, הביטוח והכלכלה כדי לתת מענה מקיף לצרכים הייחודיים של אוכלוסייה זו.